אני חייב לזכור – אני נווד, אני לא יכול להתחייב, בגלל שאני פרקציוניסט: אני חייב לעשות אופטימיזציה לכל דבר, כולל לחיים שלי. אז אני לא "בוחר חיים" עד שאני לא עושה סקר שוק מקיף ככל האפשר, עושה רשימה ברורה של היתרונות והחסרונות של כל בחירה בכל אספקט של לחיות ומוצא מה ה-דבר לשאוף אליו; מה ה-חיים לשאוף אליהם.
בזמן סקר השוק אני שומר על כל האופציות פתוחות: מקבל כל אדם וכל דבר וברמה מסוימת – מוכן לנסות כל דבר פעם אחת. הבעיה היא שאני מנסה להספיק יותר מדי התנסויות, ומוצא את עצמי מתחייב ליותר דברים משאני מסוגל באמת לעשות. המשמעות של זה, כמובן, היא שאני לא מספיק באמת לעשות שום דבר, כי כדי לעשות משהו כמו שצריך דרוש זמן וזמינות מנטלית – ריכוז, ממש להיות ברגע, באמת; אלה 2 דברים שאין לי, כי אני שומר אותם לכל הדברים האחרים שאני מנסה לחוות במקביל + לכל הדברים שאני רוצה לנסות ולא מספיק + מחזיק תמיד עוד קצת מקום לעוד, אם יש משהו מעניין שעוד לא נתקלתי בו.
בגלל זה, כמובן, אני לא יכול להתחייב – אני צריך להיות מסוגל לעזוב הכל וללכת. איך אני יכול לקנן ולבנות את החיים שלי סביב מקום ואנשים כלשהם אם אני יכול לגלות פתאום שהחיים הכי טובים מצריכים שאעזוב הכל לברזיל? באותה מידה, אני לא יכול להתחייב לבני אדם: כמו שאני רוצה לנסות את כל סוגי המוזיקה, את כל המקצועות – אני גם רוצה להסתובב עם כל סוגי האנשים. ובכך שאני לא מתחייב על סוג אחד של אנשים, אני לא מקדיש מספיק זמן וזמינות מנטלית לאנשים.
אלה הסיבות לתחושת האשמה האין-סופית הזאת – בלא להיות לגמרי עם אנשים, מקומות, מצבים. אני כזה פרפקציוניסט חמדן שאני רוצה הכל, ובנסיון להשיג הכל ובו-זמנית אני מוצא עצמי, כצפוי, עם הרבה חלקים ובלי אף שלם. אדם חכם יותר היה מדביק את החלקים האלה, את שברי הכדורים, הקוביות, ההקסהדרונים ושאר הצורות הברורות ובעלות השם ויוצר משהו משלו. יוצר משהו משלו, קורא לו על שמו ועושה את זה כ"כ טוב שאחרים ינסו להעתיק את הפיגול שלו. הרי הצורות האלה היו שיקוצים בעצמן לפני שקנו להן תהילה. אבל אני רוצה שהצורה שלי תהיה כ"כ מוצלחת, שאני לא יכול פשוט לזרום עם זה ולגלות על הדרך – אני מוכרח לשבת, מראש, עם ניתוח של שאר הצורות, למצוא את הפגמים בהן, למצוא פתרון לפגמים האלה ורק אז להתחיל לבנות. רק כשיש לי תכנית מושלמת.
יש רגעים שבהם אני כן יודע שאסור לתת ללו"ז איסוף המידע לדחות את לו"ז העשייה, אבל אף פעם לא כשמדובר בחיים שלי. איך אשכנע את עצמי להפסיק לעשות סקר שוק וללכת כבר לקנות? במיוחד כשאני מסתובב בחנות כבר הרבה זמן, ונראה שכבר קנו הרבה מהדברים הטובים? אם לא אקנה בקרוב כבר יהיה ערב, ועד שאקנה ואגיע עם החיים הביתה כבר יהיה לילה ולא אספיק לשחק בהם.
