מה יש לי? למה אני לא מסוגל ליהנות? למה אני לא מסוגל לעשות שום דבר? למה אני עוצר את עצמי, כאינסטינקט, ברגע שעולה בי איזשהו דחף לעשות משהו? כל דבר. מילא כשאני רוצה להגיד משהו ואז חושב שאנשים לא יאהבו את זה או משהו, אבל גם כשאני לבד בבית, מול המחשב. כשאני יודע שאף אחד לא ידע מזה. עדיין, אני עוצר את עצמי. אני כאילו מרגיש שאני לא יכול עכשיו, שאני עסוק, שאין לי אנרגיות להוציא על זה כי אני עסוק. במה אני עסוק? מהו מה שמעסיק אותי? מה שזה לא יהיה, אני לא עושה את זה, אבל לא עושה שום דבר אחר כי הדבר הזה הוא ראשון ברשימה. אני לא יכול לעשות שום דבר אחר עד שאני מסיים עם זה. אני לא יכול לסיים את זה בלי לעשות את זה, ואני לא עושה את זה. אני אפילו לא יודע מה זה. אני בטח לא מעז לומר לעצמי מה זה. וככה, ע"ב קידוד לא-נכון של המוח, החיים שלי הולכים לזבל. לא כי יש לי בעיות אמתיות, אלא רק כי הכנסתי את עצמי ללופ-הגיון שתוקע אותי. נהדר.
